ביקורת: אייל גולן באלבום הכי רוקיסטי שלו: "בסוף כל יום"
אלבום חדש של אייל גולן הוא אירוע חשוב. גולן הוא הזמר עם הקהל הכי גדול בארץ, שתמיד רעב לקבל ממנו חומר חדש. הם כבר מתורגלים. תוך שבועיים עשרות אלפי מעריצים ילמדו את השירים החדשים על פה, ואם תגיעו להופעה של גולן בחודשים הקרובים, תמצאו אותו שר בה בין שמונה לעשרה שירים חדשים לגמרי, ואת הקהל שר איתו. וככה זה עובד, שנה אחרי שנה, אלבום אחרי אלבום - תופעה די ייחודית במוזיקה המקומית.
גולן הוא גם הזמר שכל הז'אנר הים תיכוני מחכה לשמוע את האלבום החדש שלו, כדי לדעת מה יהיו המגמות שישלטו בז'אנר בשנה הקרובה ולמה הקהל מצפה. אחרי שאלבומו הקודם "ימים יגידו" היה אלבום מתגונן, שמאה אחוז מהשירים בו עסקו בסיטואציה של גבר נעזב, עצוב ומדוכא, בעקבות הפרשה ההיא, באלבום החדש "בסוף כל יום", גולן חוזר לתלם שאפיין אותו בשנים האחרונות – אסופת שירים שרובם הם להיטים מהאזנה ראשונה, עם הסתמכות על הקול הנדיר שלו, שככל שעוברות השנים, נשמע מדויק, חם וחזק יותר.
מבחינה מוזיקלית "בסוף כל יום" הוא אלבום פלפלי וחריף בהרבה מקודמו "ימים יגידו", וממשיך מגמות שבהן התחיל באלבומים שלפניו "נגעת לי בלב" (2012) ו"הלב על השולחן" (2013). גולן נשען על המוזיקה הים תיכונית, בעיקר על הפופ וקצת רטרו, אבל החידוש הוא כמות שירי הרוק שמככבת באלבום הזה, כבר מהפתיחה, גם מבחינת מבנים של שירים, עם הכותב נועם חורב והמלחין לורן בנג'מין, בהפקת יעקב למאי, וגם בצלילים של גיטרה חשמלית רוקיסטית, שמגיחה כאן בכמה שירים ונשמעת מאוד דומיננטית, מה שאומר הרבה עבודה לגיטריסטים דודו קומה ונועם "חרגול" בורג בהופעות הסיבוב הקרוב. הפנייה לרוק מאפשרת לגולן להמשיך ולהתחקות אחרי המתחרה הכי גדול שלו בישראל, שלמה ארצי. יש פה לפחות שלושה שירים שהיו יכולים להיות של ארצי, כמעט בלי הבדלים. אחד מהם אפילו נקרא "האהבה הישנה שלי", כמעט כמו הלהיט המפורסם של ארצי.
לצד זאת גולן כאמור לא שוכח את המקורות הים תיכוניים שלו, ויודע לרגש כשצריך, ולהרקיד כשכיף. הוא שר כאן גם דאנס וגם פופ ים תיכוני, ועדיין חוזר ברטרו לשנות השמונים ותשעים, גם מהכיוון התימני וגם מהכיוון הרוקיסטי. יש כאן שירים שהם מעין "תשובות" שלו ללהיטים של אחרים שכבשו את המדינה כמו "דרך השלום" ו"ילד של אבא", ואפילו מעין "פרחה במרצדס" משלו.
הנה האלבום, שיר אחרי שיר:
1. שקרים
שמעון יחיא, הגיטריסט שנתן את הסולו הרוקיסטי ב"ואולי זה יום יפה" באלבום הקודם (השיר הכי טוב ב"ימים יגידו", לטעמי), חוזר ומלביש כאן סולו גיטרה מצועצע ומפונפן, על שיר שהוא בלדת רוק עוצמתית. גולן, עם סופר-ווקאל שלו, מראה כאן מיד בפתיחה איך הוא יכול ללחוץ גבוה ולדחוף למעלה בשיא הכוח.
2. שישי בצהרים
להיט המכוניות של האלבום הזה, התשובה של גולן ל"דרך השלום" של פאר טסי ול"האוטו שלי היופי שלך" של דודו אהרון. אבי אוחיון, שכתב את "דרך השלום", מחבר כאן ים, שמש, בירות, מטקות, שמיים, חול, בגד ים זעיר ואום כולת'ום - בדיוק מה שהחבר'ה ישמעו באביב-קיץ הקרובים בכנרת, באילת, בחוף הצוק ובדדו בחיפה. ושוב שמעון יחיא, ושוב בחסות יעקב למאי שעיבד והפיק, משתחל לכאן עם גיטרה חשמלית שעושה כיף.
3. נעצר העולם
אופיר כהן כתב שיר פרידה, עצב ודיכאון שחורז בשבלוניות "לב" עם "כאב". אבל בפזמון הוא מפצה עם "איננה" שמתחרז עם "אמצאנה" ומביא את הביטוי "החיוך נעלם נעצר העולם" שגרונות ניחרים רבים ישירו יחד במקהלה בחודשים הקרובים. תמיר צור עטף כאן את השיר של גולן בעיבוד והפקה שלא נותנים מנוח. זה מיד-טמפו שגולן מצטיין בו, אבל כזה שלא נותן מנוח, טורדני, עמוק מהרגיל.
4. אל תלכי
מת העולם. השיר הזה נפתח במכה של רוק כבד. כן כן. קול ממוחשב אומר "יור סאונד סיסטם איז ספיקינג" ואז מגיעות כמה שניות של פתיחה כבדה של בס-תופים-גיטרות, שאבי גוטמן הפיק, ולא היו מביישים להקת מטאל. אחרי כמה שניות מגיח פופ ים תיכוני חביב, עם צליל עשיר ומופק יפה, וחשמלית מסתלסלת. יוסי בן דו כתב על "הנסיכה הכי יפה שלי" שהשמש תזרח לה והיא החיים. החיבה של גוטמן לפעלולי אולפן וסאונדים מסונתזים ניכרת כאן בכמה מקומות. בסך הכל שיר סטנדרטי שזכה לאריזה מיוחדת.
5. האהבה הישנה שלי
זו כבר ממש בלדת רוק במיד-טמפו, שכתב נועם חורב, הלחין לורן בנג'מין, ועיבד והפיק יעקב למאי, שעוזרים לגולן להתחקות אחרי שלמה ארצי. שמו של השיר, מרפרר בבוטות ל"האהבה הישנה" המפורסם ארצי, וכמו בשיר ההוא גולן מתגעגע בנוסטלגיה לרומנטיקה ה"אמיתית" של פעם, לעומת זו הדיגיטלית והממוסחרת-סינתטית של היום, עם משפטים כמו "לא היו אז מכשירים להחליף לנו חיבוק", "ריח פרדסים היום בא רק בקופסה" ו" וידענו שעכשיו זה שנינו מול כולם, בשק שינה בוער אני נמסתי לתוכך". האווירה הכללית מנסה גם היא להיות ארצי, אבל במקום לחקות את הרוק האקוסטי שארצי מתמחה בו באלבומים האחרונים, גולן ולמאי הולכים על רוק אייטיז מיינסטרימי אפילו מעט פומפוזי לקראת הסוף, שיכול לעבוד יפה עם הקל של גולן. אבי סינגולדה, ארצי-אורגינל, נותן כאן סולו גיטרה שמרגיש כמו לפני 30 שנה, אבל עושה את העבודה.
6. מילה טובה
נעים לחזור מהרוק לבלאדי, בשיר שהפזמון שלו (עיבוד והפקה תמיר צור) ינענע בקיץ הקרוב הרבה ישבנים, ירים הרבה זוגות ידיים לכפיים ויגרום לקהל לשיר בכיף עם גולן. השיר הזה, שכמוהו יש לגולן לא מעט בקריירה, הו אנטי-תזה לאלבום הקודם. אם ב"ימים יגידו" כל השירים עסקו בקשר שהתפרק, בא השיר הזה (מילים ולחן אופיר כהן) שבו גולן משיא עצה לגבר שנמצא בתוך זוגיות - תן לה מילה טובה שתחמם לה את הלב. כמה פשוט, ככה נכון.
7. בסוף כל יום שיר הנושא של האלבום ממשיך קו שגולן אוהב לנקוט בו בעשור האחרון – שיר הנושא יהיה בלדה מרגשת שהקהל יצטרף אליו בהופעות (דרך לחיים, חלק מחיי, נגעת לי בלב, הלב על השולחן, ימים יגידו). הכבוד נפל הפעם בחלקם של נועם חורב (מילים) וניצן קייקוב (לחן) וכמובן המאסטרו יעקב למאי. אבל מי שציפה לשיר שקט ואיטי, מקבל כאן שיר רוק, עם עליות וירידות בקצב, קטעים רכים וקטעים קשוחים מעט יותר, ועומק של טקסט. תענוג לשמוע את גולן שר "אני סיפקתי אז לכל דורש תשובה, וזה אבסורד להתנצל פתאום על אהבה, אז התהפכתי במיטה, וקצת איבדתי שליטה, לך תמצא עכשיו אמת אחת פשוטה". לעשות מהשיר הזה שיר הנושא של האלבום, ולהקליט אותו כשיר רוק, זו בחירה אמנותית יוצאת דופן בקריירה של גולן (שמזכירה בחירות אמיצות לא פחות כמו הבלוז של "דמעות", החסידי של "מי שמאמין" והפאנקי של "מנגינה"). זה מראה שגולן ממשיך להתבגר אמנותית, ממשיך להשקיע מחשבה בשאלה מה הוא רוצה להגיד ואיך הוא רוצה לומר זאת.
8. תזרוק לים
עוד שיר רוק, עוד שיר שהולך בעקבות שלמה ארצי, עוד פעם המשולש חורב-בנג'מין-למאי והחשמלית של סינגולדה. זה שיר שגולן הולך לבצע בקיץ הקרוב ולהרים את הקהל הנאמן שלו, שירקוד את הרוקר הזה בקפיצות באויר והנפות ידיים. " שלוש סיגריות, החושך יורד, אלוהים שם לוחש לי: אל, אל תפחד, תזרוק לים – את מי ששם לך ברקס, טלוויזיה וסקס, תזרוק - אל תתאפק, תזרוק לים - את הלב השבור, את הסוף הסגור, תזרוק ותתפרק". אני שומע את השיר הזה ומרגיש בהופעה של ארצי. מדהים.
9. החיים אחרייך
שוב פתיחה דרמטית בחסות יעקב למאי, אבל אחריה מגיעה הבגלמה של עומרי זליג ומחזירה את המאזין לאיזור הנוחות האייל גולני - בלדה ים תיכונית על אישה שעזבה (מילים ולחן של אופיר כהן), שבה כולם ישירו יחד " אז למה תגידי לי למה, הרסת אהבה של חייך, אני אמשיך לי לבד בדרכי, כי יש גם חיים אחרייך", ויתנועעו עם הקצב הממכר של הטברנה היוונית. אבל גולן ולמאי לא יתנו לזה לעבור ככה סתם. פתאום מגיע ברייק מעניין, עם קטעי סולו, שנשמעים כמו השפעה מהעיבודים והתיזמורים שלמאי עושה למופעים של גולן, ויערבבו קצת את הבטן. דוגמה מצוינת לאופן שבו עיבוי המופעים משפיעים על הקלטות האולפן של גולן ולמאי.
10. תחייך
רביב רם בן מנחם מ"הפרויקט של רביבו", שכתב (עם עינת הולנדר) והלחין, מחזיר כאן את גולן למקור התימני שלו. זה שיר חפלות מגניב, אופטימי, שעושה שמח וחשק גדול לקום ולרקוד. למאי עוטף את הכיף התימני הזה כמו שצריך. התזמור עשיר, העיבוד וההפקה כוללים סולואים של כלים בודדים והרבה אלמנטים שמרימים למעלה. ושום דבר לא על חשבון הביט התימני הבסיסי והשירה המחוייכת של גולן. ממתין לאירוח של "הפרויקט" בקיסריה – השיר הזה צריך להיות חלק ממנו.
11. השמיים על הגבול
שנייה אחרי ששר "תחייך" והרקיד, גולן חתך ל"שקט לי כאן מדי" בבלדה שקטה ואיטית מבוססת פסנתר, שכתב והלחין פאר טסי. בלדה שמבליטה בפעם המי יודע כמה את קול הזהב של גולן, עם שמן הזית הזך שניגר ממנו. שיר שכאילו נוצר כדי שגולן יוכל לארח איתו את טסי בהופעות לדואט מהסרטים. כלי המיתר שמכניס כאן למאי בליווי מאמצע השיר, באמת יוצרים אווירה של סרט עצוב על גבר בודד. גולן בשחור לבן. מסך. פייד אאוט.
12. לטרוף את העולם
עוד מעבר מהיר, לשיר דאנס שהופק על ידי דודו קומה, חנן דרוב ו-dj מאש. גולן מלביש כאן טקסט של אבי אוחיון ("דרך השלום") על בחורה שמחפשת גבר חלומות כדי לטרוף איתו את כל העולם. זה השיר שכל המעריצות הרווקות של גולן, הסטודנטיות, החיילות והתיכוניסטיות, יאזינו לו בדרך לבילוי של סוף השבוע. מען תשובה מאוחרת של גולן ל"פרחה במרצדס".
13. כנף הרוח
בלדה אופיינית לגולן, המוקדשת לבחורה שנתנה אהבה לגבר, ודמעתה הפכה לגעגוע. דודו מתנה כותב ומלחין יפה, תמיר צור הלך כאן על בלדת רוק מסוף ה-80 תחילת ה-90, עם הרבה אוויר – אין עומס של כלי נגינה, אין גיטרות דומיננטיות, ויש הרבה חלל שבתוכו הקול של גולן מנעים זמירות כהרגלו, וכבר בהאזנה ראשונה גורם לך לשיר איתו את הפזמון: " דמעתך הפכה לגעגוע, תקוותך נשאת על כנף הרוח, היו ימייך רק לו, ולילותייך הם לא לו, את אהבתך נתת רק בשבילו". גם הברייק עם המעבר לקראת הסוף והכמעט א-קפלה של גולן, נשמעים כמו מתוך הופעה בתחילת הניינטיז.
14. קנה לך חבר
לקראת סוף האלבום, גולן, כהרגלו, מכניס קטע דיבור בתחילת שיר. הפעם זה "בואנה, זה נשמע טוב אח שלי", כהקדמה לשיר פופ-רטרו על חברות שעיבד והפיק דודו קומה, ממילים ולחן של חנן שמעון ודניאל חן. הגיטרה של קומה מזכירה את שנות התשעים. אחלה רטרו. אחלה שיר. יאללה דודו קומה.
15. שוב לאהוב
אלבום של אייל גולן בלי שיר של יוסי גיספן לא עובר כנראה את המפתן של אקו"ם. בלי שיר של גיספן לא יסכימו להכניס את האלבום לרישומים המתועדים. זה סוג של חוק בל יעבור. "שוב לאהוב" יצא כסינגל הראשון מהתקליט הזה, והוא אחת הבלדות הנעימות היחידות בו. עם הלחן של עדי לאון ולמאי על העיבוד וההפקה יש כאן להיט המנוני, שמצטרף לרפרטואר ההמנונים המתארך של גולן.
16. כשתגדל השיר האחרון הוא הסינגל השני מהאלבום, שגולן מקדיש לבנו התינוק יאן. סהר חגי וניצן קייקוב יצרו מעין "עוף גוזל" עכשווי, או אם תרצו – התשובה של גולן ל"ילד של אבא" של מוקי. לטעמי הקצב שבחר יעקב למאי מהיר מדי. השיר הזה היה יכול להיות גדול יותר (הוא כבר עכשיו להיט) והמנון גדול יותר, לו היה קצת יותר איטי, יותר "לייד בק", פחות תכוף. בסופו של דבר שירים כאלה הופכים לנכסים כאשר שרים אותם בגני ילדים ובתי ספר יסודיים. קצת פחות השפעה של פומפוזיות המופע החי על ההקלטה האולפנית היו עושים אותו חזק עוד יותר.