ביקורת מופע: רובי וויליאמס מצא מלאכים בפארק הירקון
הצלילים השחוקים של האופרה "כרמינה בוראנה" מתפיידים, ורובי וויליאמס בן ה-41 עולה לבמה עם לבוש שחושף גוף של גבר שעובד בחדר הכושר, ועל ראשו קרניים שחורות של שדון. צריך לקרות משהו ממש מיוחד כדי שמגה-סטאר עולמי ברמתו של וויליאמס יעלה לבמה עם הקרניים האלה. לדבר המיוחד הזה קוראים בידור, וכל מה שהזמר המתבגר הזה רוצה הוא שהקהל ייהנה ויגיד בסוף "היה כיף". "Let Me Entertain you" זה לא רק שיר פתיחה וטייטל, זה המוטו של הערב. במשך שעתיים וויליאמס יעשה הכל, או כמעט הכל, כדי שהקהל ייצא מרוצה, מלשיר מעולה ולמלא את הסט-ליסט בקאברים מגוונים ביותר, ועד לרדת על עצמו, לספר בדיחות, ללבוש חצאית ולהראות את הישבן עם התחתונים השחורים. בקרקס הזה שהגיע לפארק הירקון רובי הליצן פוגש את וויליאמס הזמר ושניהם יחד יוצרים קראוד-פליזר שגם יודע להיות נוצץ, וגם להוציא לשון ולהשמיע עם הפה קול של נפיחה, גם לשיר שירי אהבה קיטשיים נפלאים ולהעלות לבמה מעריצה לנאמבר של "Candy" שנראה לקוח מ"סאטרדיי נייט לייב", וגם לשאוג "I Love Rockn'roll".
דמות האנטרטיינר שהוא מגלם כאן מורכבת מהשדון החביב שמאיים: ״אני רובי פאקינג וויליאמס ובשעתיים הקרובות התחת שלכם שייך לי!", ובהמשך נהנה מאוד להתלונן על ריח הגראס שעולה באוויר מהקהל המעשן, מהבדרן הסופר-כריזמטי שמפלרטט עם המעריצים בערבוב של שובבות, תשוקה, רומנטיקה וריספקט, ושואל ״האם אתם מרגישים אותי ישראל?״, ומהכוכב שכבר לא צריך להוכיח כלום לאף אחד ("הייתי מסומם, נגמלתי, הייתי שמן, רזיתי") ורק רוצה לעשות פאן, לכתוב על המסך לפני המופע "אני הבן שלכם", ולרגש בפרק שמוקדש למשפחה שלו. ולמרות שמדובר בכוכב, נדמה שבמופע הזה וויליאמס מוותר על האגו ורק רוצה שכולם ייצאו מרוצים. לכן הוא הוסיף בחפץ לב את "She's The One" ו-"Strong", שלא מבוצעים בסיבוב הנוכחי, במיוחד עבור מאזיני גלגלצ לדורותיהם.
צילום: סיון פרג'
במופע הזה מראה וויליאמס איך כוכב פופ יכול להתבגר בכבוד ולהישאר רלוונטי. בעולם שבו הופעות חיות הן הדבר האמיתי, הוא בנה אירוע שמתאים לקהל שהתבגר יחד איתו משנות התשעים ועד היום. הם לא מחכים לשיר חדש שיקרע את הרדיו ולא מצפים ממנו שינסה להתחרות ב"וואן דיירקשן", אפילו לא בג'סטין טימברלייק. הם רוצים ומקבלים את רפרטואר הלהיטים הכמעט מלא שלו (מינוס, נגיד "Old Before I Die"), כשאליהם מחוברים קאברים מלוא החופן. הקאברים האלה נבחרו בקפידה עם מבט אחורה והרבה גיוון. לצד "Royals" של לורד, שהתחבר ל-"Bodies" ו-"99 Problems" שהתחבא בתוך "מילניום", הגיעו גם "Minnie the Moocher" של קאב קלוויי מ"האחים בלוז" ו-"Shout" של האחים אייזלי מ"בית החיות" (סוג של חולשה לסרטים של ג'ון בלושי כנראה), ו-"Whole Lotta Love" של לד זפלין, שקיבל תוספת לא חיננית של כלי נשיפה והקדים את "Kids".
גם U2 זכו לקאבר קטן " I Still Haven't Found What I'm Looking For" בסוף של " Come Undone", גם אר קלי ("Ignition"), ג'ורג' מייקל עם "Freedom" בסוף "Regrets", שבסיומו הוא כאילו מתקשר למייקל ושואל אותו למה הוא מתכוון בקטע הג'יבריש של השיר - עוד מהתלה שנועדה לבדר. גם רוקנ'רול הוא רק בידור הערב, ו-"I Love Rocn'roll" של ג'ואן גט והבלאקהארטס מגיע בחיבור עם "We Wiךl Rock You" של קווין. השיא הגיע בהדרן, כשוויליאמס מבצע את "Bohemian Rhapsody" יחד עם הקליפ הקלאסי (תרתי משמע) של פרדי מרקורי וחבריו. מצד אחד רובי הוא לא פרדי ויהיו כאלה שיאמרו שהוא הלך רחוק מדי בנאמבר הזה, מצד שני מדובר במחווה מכובדת. באיזה עוד מופע בעולם עומד זמר טוב כמוהו ומאפשר לקהל להתאהב מחדש בנכס היקר הזה של עולמות הפופ והרוק.
מעבר ללהיטים הגדולים שהם כמובן אבני דרך במופע מהסוג הזה (Let Me Entertain You , Rock DJ, Feel, Angels), מקדיש וויליאמס שני פרקים באמצע המופע לאולדיז (גם בסגנון) ולמשפחה שלו. הרצף של "The Road to Mandalay" בביצוע אקוסטי, "Minnie the Moocher" עם כפפות לבנות, מקטורן מצוייץ ומקל, "Swing Supreme" באווירת מועדון כותנה, "Ignition" בא-קפלת קולות עם זמרי הליווי ולקינוח "Shout" בסגנון סול (אחרי שהתחנף לקהל ב"ישראל היא פאקינג אמייזינג"), קורץ לקהל מבוגר ומאותת לכיוון לאס וגאס, מקום שוויליאמס יכול לעשות בו חיל.
פרק המשפחה נועד לרגש את הקהל, שמעריץ לא רק את וויליאמס הזמר, אלא גם את רובי הבן אדם. ״זה הקונצרט הראשון שהבת שלי נמצאת בו", אמר, "אם היא היתה יכולה להגיד שיט היא היתה אומרת״. המעריצים נמסו כששר לה ולטדי בר שלה את " Twinkle Twinkle Little Star" בדביקות, והשתעשעו כאשר הקדיש לבנו ביצוע אקוסטי ל-"Motherfucker", שלמרות שהוקדש לילד היה רגע של רוקנ'רול. השיא הגיע, כמובן, כאשר אביו פיטר הצטרף אליו ל-"Better Man", לא מסוג הנאמברים שהקהל מצפה להם במופע איצטדיון. ובכל זאת, היה בו משהו יפה, כי וויליאמס אומנם הגיע לבדר, אבל גם לספר במופע הזה קטעים מסיפור חייו, דרך המוזיקה ודרך סיטואציות על הבמה.
רובי וויליאמס שר "She's The One" ו-"Angles" בפארק. צילום: תומר פלד, הטמעה מהיו טיוב של תומר פלד
מהבחינה הטכנית עמד המופע הזה בסטנדרטים נאותים. נכון, זו לא ההפקה שהוא הרים לפני שנתיים באצטדיון וומבלי, כי בכל זאת מדובר בפארק הירקון, אבל הסאונד, התאורה, הבמה, הוידיאו ארט והמסכים נראו טוב ונשמעו טוב. להקת הליווי של וויליאמס, הנגנים והמלווים, עשו את שלהם במקצועיות שהזכירה את המופע של ג'סטין טימברלייק מהשנה שעברה. לא כל העיבודים היו מבריקים, אבל רובם בהחלט נשמעו מספקים. כזמר מבצע וויליאמס הוא באמת מקצוען ומנוסה שקשה לערער עליו. עוצמה, רגש ודיוק תמיד היו לו, ונדמה שככל שהוא מתבגר הוא נהיה זמר טוב יותר, מה שלא תמיד נכון אצל אחרים.
אם אלוהי הפופ היה באמת רוצה, זה היה אמור להיות הביקור השלישי, או לפחות השני, של וויליאמס בישראל. היו בהופעה הזו מעריצים ומעריצות שחיכו לו 15 שנה. אבל עדיף מאוחר מאף פעם לא, ואחרי מופע מצויין, שממנו הוא וההל יצאו מרוצים, אין שום סיבה שהוא לא ישוב לכאן עוד שנתיים-שלוש. "זה המקום שהכי רציתי להגיע אליו בסיבוב הזה, למדתי להכיר אתכם, אתם רוצים שנחזור לפה? הייתי רוצה לשוב ולבלות כאן יותר זמן", אמר לקהל לפני ששלח אותו אל הלילה עם השיר על המלאכים.
רשימת השירים המלאה:
Let Me Entertain You, Rock DJ , Monsoon , Come Undone / I Still Haven't Found What I'm Looking For, Royals / Bodies , The Road to Mandalay, Minnie the Moocher, Swing Supreme, Ignition, Shout, Twinkle Twinkle Little Star, Motherfucker, Better Man, We Will Rock You / I Love Rock 'n' Roll, No Regrets / Freedom 90, Strong, Candy, Feel, Millennium, Whole Lotta Love / Kids, Bohemian Rhapsody, She's the One, Angels
