"אם אתה על תקליט ויניל זה לנצח"
2015 היא "שנת התקליט". אחרי כמה שנים שהרטרו לתקליטי הויניל צבר תאוצה ואוהדים, השנה מגיעה התופעה לשיאים חדשים. חברות התקליטים קלטו את התעוררות השוק ואת הביקוש ההולך וגדל מצד חובבי התקליטים, ובשנה האחרונה ראו אור בויניל לא פחות מעשרים אלבומים, שנחטפו במכירות, חלקם חדשים כמו אלה של גבע אלון ואסף אבידן, וחלקם הוצאות מחודשות כמו להקת אינפקציה. ב"יום חנויות התקליטים" שיתקיים בשבת הקרובה, 18 באפריל, צפויים לצאת בהוצאות מחודשות גם "מלכת אמבטיה", המחזה מאת חנוך לוין, שהאלבום שלו נחשב לנדיר ויקר ערך, האלבום הבודד של להקת הפרוגרסיב-רוק "זינגלה" ואלבום הסולו של עוזי רמירז (רשימה מלאה של התקליטים בסוף הכתבה).
האלבום של זינגלה, יוצא במהדורה מחודשת בויניל
להוצאות אלה יש משמעות כלכלית, גם אם לא גדולה מאוד, אבל נוכחת. מחיר תקליט ויניל חדש עומד על 80-120 שקלים, וכאשר חברת תקליטים מוציאה מהדורה מוגבלת של אלף עותקים המודפסת באירופה ונמכרת כולה, זהו כבר סכום נאה עבור החברה. הוצאה של תקליט כמו "מלכת אמבטיה", לעומת זאת, משחררת שסתום רב-שנים - כיוון שהתקליט נחשב עד כה לנדיר מאוד, מחירו בשוק אספני התקליטים האמיר לאלפי שקלים, כמו תקליטים ישראלים נדירים ומפורסמים נוספים, כמו למשל זה של הצ'רצ'ילים, שנמכר באי-ביי ב-2000 דולר ויותר. ועדיין קיים הבדל בין תקליט בהוצאה המקורית, לבין עותק של אותו התקליט בהוצאה מחודשת, שמן הסתם נחשב פחות.
שוק אספני התקליטים בישראל שוקק מתמיד, במיוחד לקראת "יום חנויות התקליטים" (או "יום התקליט") המתקרב, שיתקיים בשבת הקרובה, 18 באפריל. בשבועות האחרונים הצטרף כותב שורות אלה לאחד מעמודי הפייסבוק הכי תוססים ומעוררי עניין - עמוד "חולי תקליטים בישראל - התאחדו!". ואכן מדובר בסוג של "מחלה". בקבוצה חברים יותר מ-3,760 גולשים, שתקליט הויניל הוא עבורם הדבר האמיתי, והם עוסקים ואף מתחרים ביניהם באיסוף, מכירה, קנייה, תמחור, קטלוג וניקוי מתמיד של אוסף התקליטים ההולך וגדל שלהם. הם חובבי מוזיקה אמיתיים, שמול עידן הטכנולוגיה הרב-ערוצית, רב-רשתית, שבו המוזיקה היא לפעמים 15 שניות באינסטגראם, דווקא הולכים אחורה, לבסיס, למקור, למקום שבו המוזיקה מקבלת את הכבוד הראוי לה - אוסף תקליטים משובח, מערכת האזנה איכותית, חזרה לפורמט האמנותי והקונספטואלי של האלבום, חזרה לריטואל ההוצאה שלו מהעטיפה והאזנה מרוכזת תוך כדי התבוננות בעטיפה הפנימית עם מילות השירים, והרבה שעות של הנאה צרופה.
נטאשה ב-200, תיסלם ב-100
מוזיקה היא אחד הדברים הכי חשובים ומרכזיים בחייהם של רבים, והעניין הרומנטי של פורמט הויניל והחזרה הרטרואית ל"סורס", מול שטף הרשתות החברתיות שפירקו את המוזיקה לגורמים, ברור, החל מהעטיפה, דרך העניין הפיזי, השונות שבהאזנה ל"צדדים" שונים של התקליט ולשירים בסדר שהאמן בחר לסדר אותם, עם שתי התחלות ושני סופי צדדים, וכמובן הצליל החם, המקורי והנוסטלגי שיש לתקליטים. ובאמת ששווה לנסות ולהתחבר, גם אם טרם נדבקתם בחיידק, ועדיין לא מצאתם את עצמכם רוכשים פטיפון ו"מערכת סטריאו", כמוהם היו להוריכם כשהייתם ילד. גם אם אתם מאזינים לשירים ביו-טיוב, מקסימום שמעים דיסק ברכב או במחשב, עדיין שווה לנסות להסיר את האבק מאוסף הוינילים שלכם.
נכנסתי לפורום התקליטים והצעתי למכירה שני תקליטים. את הראשון של "החברים של נטאשה", ש"מחיר השוק" שלו עומד כנראה על 120-150 שקלים, הצלחתי למכור ב-200. את "לאספנים בלבד" (יחי השם הסמלי) של להקת "תיסלם" הצלחתי למכור ב-100 שקלים. 300 שקל משתי חתיכות פלסטיק ושתי עטיפות קרטון ששכבו עטופות בארגז. לא רע. האם גם אתם יושבים על "מכרה זהב" קטן של פלסטיקים עגולים, עטופים בקרטון, שכבר מזמן איבדתם בהם עניין? כדאי לבדוק. למשל, "מפלצות התהילה" של משינה מ-1992 בפורמט של תקליט שווה ב"שוק" 600-500 שקלים. לא רע עבור אלבום שספג בזמנו קיתונות של אכזבה מצד רבים ממעריצי משינה, ורק עם חלוף השנים נחשב לאבן-דרך בנויז המקומי.
החברים של נטאשה, נמכר ב-200 שקלים
"מחירי התקליטים האלה גבוהים כי ההיצע שלהם הצטמצם עם השנים וכעת הביקוש הולך ועולה, כמו לדירות", מסביר אלעד אייזנשטיין, ממייסדי הפורום וחנות התקליטים "ביטניק". "רוב התקליטים הישראלים לא יוצרו החל מתחילת שנות התשעים, קשה מאוד להשיג אותם, אז הגיוני שהמחירים יעלו. מדובר בתחביב יקר, ולכן רק אחוז קטן של חובבי מוזיקה שותף לו, כי לך תבקש כסף ממי שמקבל את המוזיקה בחינם. עד היום לא שילמתי יותר מ-200 שקל לתקליט, אבל שוק אספנות זה לא צריכה בסיסית. הרי אפשר לשמוע מוזיקה בכל כך הרבה דרכים אחרות. אבל היום אני כבר לא יכול להפסיק. כמו וולטר ווייט, ואני נהנה מכל רגע".
קהילת "חולי התקליטים" המונה כמה אלפי אנשים בישראל, היא קהל היעד אליו מכוונים אנשי חנויות המוזיקה והתקליטים את מרכולתם בכל ימות השנה ובמיוחד בשבוע הזה. 2015 היא השנה שבה פורחות חנויות התקליטים יותר מתמיד. מדובר בשוק שבמשך שנות דעיכת הדיסק הלך והצטמצם. במשך תקופה ארוכה הפורמט המיושן במסגרתו חובבי מוזיקה יוצאים פיזית מהבית כדי לרכוש מוצר פיזי, הלך ונמוג מן העולם, ועשרות חנויות מוזיקה נסגרו ברחבי הארץ, כולל רשתות גדולות וחזקות כמו "טאוור רקורדס" ו"צליל", קריסה שהלכה יד ביד עם מותו של פורמט הדיסק, דווקא חנויות התקליטים, שמתמחות כבר שנים במכירת וינילים, שרדו. רשימה חלקית: "האוזן השלישית" (מעצמה בתחומים נוספים), "חור בשחור", "אוף דה רקורד", "מוזיקה נטו", "דיסק סנטר", "חוד המחט" ו"ספיינל טאפ". אליהן הצטרפו בחודשים האחרונים חנויות תקליטים חדשות, שנועדו לענות על הביקוש הגובר והולך בעיקר תל אביב, שהזרימו דם חדש-ישן, רענן ונעים, לשוק המוזיקה המקומי. לחנויות ותיקות שמוכרות תקליטים, הצטרפו חנויות חדשות (יחסית) כמו "ביטניק" ו"בי סייד".
"עולים אלינו לרגל מכל הארץ בשביל תקליטים"
"פתחנו את 'ביטניק' לפני ארבעה שבועות, בכתובת י.ל. פרץ 18 בתל אביב, וכבר היתה אצלנו השקה של הלייבל 'פרחי השמש' עם התקליט הראשון של 'אינפקציה'", מספר אייזנשטיין על החנות שהקים יחד עם אספן ותיק נוסף, גיא גרינברג. "התחלנו למכור תקליטים רק בשנים האחרונות ואיחדנו כוחות. אנחנו פתוחים שלוש פעמים. אנחנו מוכרים רק תקליטים, מחזיקים מלאי של 6,500 תקליטים, מסתובבים בכל הארץ, הופכים כל אבן ומחפשים תקליטים. זה החלק הכי מעניין - לשבת עם בעלי אוספים שמוסרים אותם. להחזיר את המוזיקה לאלה שאוהבים. זו פרנסה עם המון המון כיף. כבר עברו אצלנו כ-300-400 איש בחנות. בפתיחה היו 200. יש אנשים שכל יום שישי עושים סיבוב בחנויות בתל אביב, ואנחנו עוד תחנה בסיבוב ובינתיים הכל מצויין".
-מה מייחד אתכם משאר החנויות?
"אנחנו משתדלים לתת מחירים הכי טובים שאפשר. נותנים יחס אישי עם כוס קפה. אני קורא לזה 'מחסן תקליטים' בגלל המחירים, אבל למעשה יש פה חצי סלון וחצי חנות. נוח לשבת ולהאזין. המבוגרים שבאים אומרים שאנחנו מזכירים להם חנויות מיתולוגיות מהעבר כמו פאז או החדר באלגרו. זו מחמאה גדולה עבורנו כל פעם מחדש. היום אפשר לשמוע הכל ביו טיוב ובכל זאת אנשים נוסעים מרחקים בשביל תקליטים, עולים אלינו לרגל מלוד ומאוד מקומות בארץ. עושים מרחק. כי אין כמו לחזור הביתה עם 'מציאה' שאתה שם על הפטיפון, זה עושה את השבת. זה כמו שנוסעים לחומוסיות מרוחקות. אובססיה".
-ודיסקים?
"בינתיים אנחנו מוכרים רק תקליטים. אולי נמכור דיסקים, אבל לא נקנה כדי למכור. התחושה היא שעולם הדיסקים מאבד מכוחו. תקליטים נמכרים היום בתוספת אמ.פי 3 להורדה חוקית, זה הולך יחד, להאזנה גם בפורמט דייטלי. אני עדיין עובד בחנות 'דיסק סנטר' פעם בשבוע, הכנסנו לשם תקליטים, ויש לזה משמעות".
אלפיים דולר להוצאה המקורית, הצ'רצ'ילים
"קונים מלא תקליטים וכל הזמן יותר ויותר", מסכים עמית כהן, קולגה של אלעד אייזנשטיין מחנות 'דיסק סנטר', ומי שהקים את הלייבל 'פרחי השמש'., אשר בנוסף לאינפקציה הוציא מחדש גם תקליטון של ליאור ייני משנות השבעים. "הקהל של התקליטים כולל צעירים ומבוגרים וכל הזמן מתרחב. אני רואה כל הזמן פרצופים חדשים. אנחנו חנות דיסקים, אבל מבחינה מסחרית התקליטים רק עוזרים לנו. יש חנויות אחרות שתחיית התקליטים ממש עזרה להן כלכלית, יותר מאשר לנו".
-כמה עולה תקליט לעומת אותו אלבום בדיסק?
"התקליטים אצלנו באופן כללי יקרים יותר מדיסקים. בין 60-70 שקל עד 200 לאלבום כפול או משולש, הכל יד ראשונה. אם יוצאים תקליטים במחיר גבוה מאוד מראש אנחנו לא מביאים אותם ושומרים על מחיר ידידותי. התקליטים הכי מבוקשים, ואצלנו זה רק חדשים, הם של ארקטיק מאנקיז, בק וקלאסיקות כמו פינק פלויד שעדיין מוכרות. אבל למשל קונים פחות ג'ימי הנדרקיס, ויותר רדיוהד ואואזיס. יש אנשים שמגניב אותם לקנות את זה בתקליט. לכן בלייבל הלכנו על האלבום הראשון של 'אינפקציה', להקת שנות אלפיים ישראלית, בלי שום קשר לתקליטים. כמו למשל 'בק טו בלאק' של איימי ווייהאוס, שהוא רב מכר בתקליטים, אז חשבנו ללכת על משהו דומה בארץ".
"הויניל הוכיח את עליונותו על כל הפורמטים האחרים"
חנות "האוזן השלישית" בתל אביב, על שלל מפעלותיה, היא מוסד תרבותי חשוב שכבר מזמן היה ראוי לפרס. ולמרות תלונות מהעבר של קונים על יחס מתנשא של מוכרים ומחירי דיסקים גבוהים, לצד "חור בשחור" ואחרות, שמרה "האוזן" על גחלת התקליטים גם בשנים בהן היה נדמה שהמוזיקה מאבדת את הפיזיות שלה. ב"אוזן" תמיד מכרו תקליטים ולא הפסיקו לייבא אותם.
בראש הפירמידה עומד אלי חיון בעלי "האוזן" (החנות והלייבל), מנהל להקת "רוקפור" (לשעבר) והלייבל "זהב שחור", שמתמחה בהוצאה מחודשת של תקליטים ישראלים ותיקים, כמו "מלכת אמבטיה", "Peace" של "זינגלה" וחדשים יותר כמו "CHEESE IN MY POCKET" של עוזי רמירז, שייצו רמית ב"יום חנויות התקליטים". "זו טעות להגיד שהויניל חזר, כי הויניל לא הלך לשום מקום", אומר חיון. "בעולם הויניל אומנם התחזק מאוד בשנה-שנתיים האחרונות, יותר מאשר בעשור או בחמש עשרה השנים האחרונות, אבל הוא מעולם לא מת. הדיבור על מות הויניל נבע מבורות או כדי לקדם אג'נדות אחרות. העובדה שאחרי שלושים שנה דווקא הויניל חוזר ולא הקסטה או הדיסק, מוכיחה את העליונות של המוצר על כל האחרים, ולדעתי זה רק יילך ויגבר. אני מדבר איתך עכשיו מלונדון, מסתובב ומרגיש את זה פה, במקומות שלא יכולת להעלות על דעתך שיש בהם התחזקות של תרבות צריכה של מוצר שהוכיח את עצמו כנכון יותר וטוב יותר למוזיקה".
-נפתחות חנויות חדשות, יש לכם יותר מתחרים.
"זה מבורך שפותחים. חנויות מוזיקה בכלל, ובפרט חנויות תקליטי ויניל. אנחנו מברכים. יותר חנויות משמע יותר עניין, ביזנס לכולם, רק טוב, כן ירבו. חשוב לזכור שזה בראש ובראשונה מקצוע. אם הם יהיו מקצועיים הם יחזיקו מעמד ואם לא אז לא".
"אותו אלבום עולה בתקליט יותר מאשר בדיסק", "סיפורים מהקופסא", פורטיסחרוף
-אילו תקליטים נוספים עומדים לצאת בקרוב?
"יש דיבור על 'בדשא אצל אביגדור' של אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב. הוא יצא בדיסק מחדש ועובדים על ויניל. אני בטוח שההצלחה של הצ'רצילים, חלונות הגבוהים ותמוז תרמה לנכונות של חברה כמו אן.אמ.סי לעשות דברים נוספים בארץ. בהליקון חושבים על זה הרבה ויש שני כותרים שאולי יוציאו אותם. אנחנו מוציאים ב-18 בחודש את 'מלכת אמבטיה', אחד התקליטים הכי נדירים, כולל אירוח של זהר לוי ותיקי דיין שמשתתפים בו, את האלבום המדובר של להקת 'זינגלה' ואת עוזי רמירז. בהמשך צפויים לצאת שלום גד 'בסוף המדבר', דניאלה ספקטור הראשון, 'רובין' של אפרת בן צור, 'החצר האחורית', רות דולורס וייס ועוד תקליטים של רוקפור. הוצאנו להם תקליט לפני 15 שנה והאחרון שלהם יצא גם. בהמשך ננסה להשלים את הקטלוג של רוקפור. זה תהליך מורכב, וצפויות הפתעות".
הבהרה: לאחר פרסום הכתבה התברר שהמפיק דני רכט, שהפיק וניהל אמנותית את שלושת האלבומים הראשונים של רוקפור, "רשת פרפרים", "האיש שראה הכל" ו"בחזרה לשבלול", ושהוא גם בעל המאסטרים של אלבומים אלו, לא מתכוון להוציא אותם במהדורות ויניל. "אם וכאשר אחליט, בשיתוף חברות התקליטים שהיו שותפות להפקת האלבומים, להוציא מהדורת ויניל לאחד מהאלבומים הנ"ל, אעדכן", מוסר רכט.
-אלי חיון, אתה רואה מצב שגם אלבומי מיינסטרים ישראלים מובהקים כמו עידן רייכל או שלמה ארצי ייצאו בתקליט?
" אם 500 עותקים זה המינימום אז בהחלט כן. גבע אלון ואסף אבידן זה כבר מיינסטרים, והם מוכרים יפה מאוד. יש קהל לתקליטי ויניל של אמני מיינסטרים. יש חבר'ה צעירים שמחפשים בהתרגשות תקליטים של 'אבבא'. בעיני אלבומים של אמנים כמו שלומי שבן, רונה קינן, אביתר בנאי ואסף אמדורסקי - ראוי שיצאו בויניל. אני מוכן להתחייב שכל אחד מהם ימכור בויניל. ואם הלייבל שלהם לא רוצה - אני מוכן להוציא להם ויניל. שום בעיה, למה לא? הדיסק לא יהיה פה לנצח. הוא הולך ויורד. האמנים האלה לא מוכרים כמויות דיסקים כמו בעבר, והם יודעים שאם הם על ויניל זה לנצח".
הליקון מצטרפת לגל: "נתחיל בקלאסיקות משנות השישים והשבעים"
שמיל זינגר, סמנכ"ל ומנהל שיווק ב"הליקון מיוזיק", מאשר את דבריו של חיון בעניין ההוצאות המחודשות: "בכוונתנו להוציא כבר בקיץ הקרוב מספר תקליטים, שמיוצרים עבורנו באירופה. נתחיל עם תקליטי מופת מהעבר, שנות השישים והשבעים, ולהערכתנו עוד השנה יהיו אמנים שישחררו את אלבומיהם החדשים גם על גבי ויניל. אנחנו גם מייבאים המון תקליטים חדשים מחו"ל והמכירות שלהם בעליה מדהימה. החל מסוף שנת 2012, המועד בו הביטלס הוציאו מחדש את כל תקליטיהם, אנו חווים גידול של עשרות אחוזים כל שנה. בשנת 2014 גדלו המכירות של התקליטים החדשים מחו"ל ב-70 אחוז וקצב המכירות של הרבעון הראשון של 2015 משקף עליה של 100 אחוז ביחס לשנת 2014".
-ולעומת הדיסקים?
"למרות הדימוי שלהם במדיה כ'עולם הולך ונעלם' - ואכן הם חוו ירידה גדולה בשנים הראשונות בהן החל השימוש בקבצים דיגיטליים - הם שומרים על יציבות בהיקף המכירות שלהם בשנים האחרונות ועדיין מהווים את עיקר נתח המכירות הפיזי של התעשייה. לפי מה שנראה, מתפתח שוק בו יהיה מקום לתקליטים, לדיסקים ולקבצים דיגיטליים זה לצד זה, ולא זה על חשבונו של האחר. השינוי בשוק מתחולל, ולייבלים גדולים חזרו לייצר תקליטים בקצב הולך וגדל, וגם אנחנו".
לסיום, מסביר אלי חיון עד כמה חזקה ההשפעה של "יום חנויות התקליטים" העולמי על תופעת הוינילים: "בשנים האחרונות יום חנויות התקליטים כבר הפך למסחרה, ויש כבר יותר מדי דברים שיוצאים ביום הזה. כאספן ואיש מקצוע אני אומר שזה יותר מדי. אולי צריך להפסיק אותו, או לייצר משהו קצת אחר ליום הספציפי. יש תיאוריה שהיום יותר מזיק לתעשייה מאשר מועיל, כי היא בתנופה, ולקראת אותו היום, בגלל הדד-ליינים, נוצר פקק עצום במפעלים שמייצרים ויניל. הרי מספר המכונות שמייצרות תקליטים הוא מוגבל, ומכונות ישנות הולכות ומתקלקלות. בגלל שהחברות הגדולות מקבלות עדיפות, יוצא מצב שהאינדי שוב נדחק חוצה ואתה לא עומד בזמן ובקצב הייצור שהבטחת ללקוחות. אבל באופן אישי אני בעד, כי תראה מה קורה בשטח. אני פה בלונדון ויש חגיגות. אנשים עושים פה קמפינג מחוץ לחנות בלילה. אז מי אני שאלין על זה? יאללה חגיגה".
" גבע אלון זה כבר מיינסטרים"
תקליטים של אמנים ישראלים שיצאו/יוצאים על גבי תקליט ויניל בשנים האחרונות
1. גבע אלון – תהיי אתי
2. דודו טסה אני שר 2015. תקליט ויניל במהדורה מוגבלת לחבריי הפייסבוק בלבד
3. דודו-טסה והכוויתים
4. פורטיסחרוף - "סיפורים מהקופסא"
5. "מלכת אמבטיה"
6. זינגלה – Peace
7. עוזי רמירז – CHEESE IN MY POCKET
8. אסף אבידן – Gold Shadow
9. אסף אבידן – Different Pulses
10. בלקפילד - אביב גפן וסטיבן וילסון כל הארבעה.
11. החלונות הגבוהים
12. תמוז - "סוף עונת התפוזים"
13. הצ'רצ'ילים
14. רוקפור – Too Many Organs
15. הפה והטלפיים – תחת
16. זקני צפת
17. אלקטרה –Heart Brake For Fall
18. TYP
19. אינפקציה - ככה מפנקים
20. אפרת בן צור - רובין
21. רוקפור – העולם המופלא
תמיד לפנק לפנק לפנק