מאיר אלפי: "יש במזרחית זילות בטקסטים, אני מביא אמת, כנות, וחיבור בין הארקד-קור לרוק"

"אנשים מתחברים לאמת ולכנות". מאיר אלפי. צילום: ניר שריג

הזמר מאיר אלפי נמנה על הדור החדש והצעיר של המוזיקה הים תיכונית. בגיל 23 הוא ישיק מחר (מוצאי שבת, 25.4) את אלבום הבכורה שלו "מי אם לא אני" (על שם הלהיט הגדול מתוכו), דווקא במועדון "בארבי" תל אביב, שמזוהה יותר מכל דווקא עם רוקנ'רול. האלבום של אלפי נפתח בשיר הרוק "תגידי משהו", ועדיין הבחירה שלו ב"בארבי" כלוקיישן להשיק בו אלבום, הרימה כמה גבות. "הייתי בבארבי בהופעה של אביתר בנאי, נהניתי מהאווירה והישיבה מול הבמה, והחלטתי שאת הסיבוב נתחיל שם", אומר מאיר אלפי. "זה לא ממקום של ללכת למקום שהוא לא רלוונטי. נהניתי מאווירה של ישיבה, לא מועדון בעמידה עם דיג'יי, משהו יותר אינטימי, ואני בא להציג שירים בצורה הכי יפה ונכונה. הבארבי מזוהה עם רוק אבל נסרין הופיעה שם והיה מדהים. אני מזמין את הקהל שלי, למקום שמארח אנשים, עם סאונד ותאורה טובים. אני לא עושה את ההפרדות האלה בין רוק למזרחית".

-איך נוצר הקשר?

"פנינו לבארבי וקיבלו אותנו בזרועות פתוחות ושמחו שזה קורה אצלם. זה גם יהיה יום הולדת של עוזי ג'ורג' המנהל שלי. אנחנו שמחים להיות שם. הבארבי זה מקום מכובד, עם שם גדול, כיף להיות שם".

-מה יחשבו על זה בברנז'ה ים תיכונית?

"עד היום היה מעניין אותי מה חושבים ואומרים. היום אני עושה מה שטוב לי, הולך יד ביד עם עוזי ובוטח בשם. לכולם תמיד יהיה מה להגיד, אז אני לא מתייחס. אני נהנה ואוהב את זה, ובטוח שקהל יהנה ויאהב. תשמע, קורה לי משהו מדהים בקריירה, התפתחות שחיכיתי לה הרבה זמן. זה קרה לי לאט ואני שמח. רק עכשיו התחלתי להבשיל, לקבל את ההצלחה הזו. אם כשהתחלתי לפני שלוש שנים הייתי נחשף ככה, לא הייתי יכול להתמודד איתה נכון ולמנף אותה".

-איך אתה מגדיר הצלחה?

"חיבוק שאני מקבל תקשורתית, ברדיו ובעיקר מהשטח. אתה יוצא מהבית, נכנס לקיוסק ושומע את השיר שלך. שומע אותו מרכבים שעוברים לידי. זה מתפשט לכל מקום, לחיילים בבסיסים. נהיה ביקוש מדהים להופעות. אנחנו פותחים קופות בבמות גדולות, זה כבוד".

-למה אנשים מתחברים? "לאמת ולכנות שאני מביא בשירה ובשירים עצמם. קהל לא אוהב חארטות, אלא תכלס. ההצלחה של 'מי אם לא אני' מעידה שהקהל מחפש את המקום האמיתי. לקחתי את זה לאותו כיוון ב'תגידי משהו' שאני כתבתי והלחין חי אילון, אני בא ומביא נגיעה פנימה, לרגעים שהיו לי אחרי הגירושין שחוויתי . 'מי אם לא אני', שכתבה תמר יהלומי, מדבר על הרגעים שאתה חווה כשאתה בפנים, בתוך הדבר עצמו. ו'תגידי משהו' זה על המצב שבו אתה יושב ברכב לבד אחרי הופעה, או לפני שאתה נכנס הביתה, רגעים שבהם אתה מתחבר לעצמך כשאתה לבד. אלה שירים שאני שומע ומרגיש שהם בדיוק עלי. הטקסטים שכתבה תמר יהלומי, מי אם לא אני' ו'דמותך', הזכירו לי רגעים שחוויתי בזוגיות שלי ורגעים שהיו לי בסוף שלה. ציטוטים בתוך השירים מספרים רגעים שאני זוכר אותם מצויין במערכת שהיתה לי הזוגית".

-ב"מי אם לא אני" אתה שר מילים קשות על עצמך.

"כשנכנסתי לאולפן הזעתי. היה ויכוח על המילים, אמרו בוא נשנה, בוא נחליף. התיעצתי עם כולם וגיבשתי דעה שזה אני, וזה מה שאני חושב. לא יכולנו לוותר על זה. המילים הקשות האלה הן השפיצים בשיר, הן פוגעות בך כמאזין, והכנות האתי זה מה שרציתי, להביא את האמת הזו גם אם היא כואבת. תמר יהלומי ידעה לספר אותי בצורה פנטסטית".

-איך בגיל 23 אתה כבר גרוש? מתי הספקת?

"התחתתני בגיל 21 אחרי 7 שנים יחד. אחרי 7 חודשים התגרשנו. הקשר לא הרים אותי למעלה. לא היה בו את מה שצריך בשביל להחיות נישואין ולגרום לדברים להצליח. הרבה דברים השתנו בדרך. התחתנו צעירים ואלה שנים קריטיות בתהליך ההתבגרות. אני היום בן 23 ומרגיש אדם אחר ממה שהרגשתי בגיל21. אני מרגיש בוגר בעשרים שנה. אולי אם לא היינו מתחתנים עוד היינו יחד. אבל אני עכשיו כבר עם הפנים קדימה. מקווה שמערכות יחסים הבאות יהיו יותר מפרגנות ומרימות".

-מה היה הרגע הכי קשה?

"הזכרונות של אחרי. חודש ראשון אתה בסדר ואחרי חודש אתה מקבל פלאשים של דברים טובים ורואה כמה אתם בעצם אנשים שונים. אתה בזוגיות ואחרי שנפרדים כל אחד מסתכל מהצד ואומר כמה שאני שונה ממנה. כאילו מכירים אבל כלום לא מכירים, מה שהכרת זה לא באמת".

-היה רגע שנשברת?

"היו רגעים, אבל אני לא קורא לזה להישבר. הזכרונות תקפו אותי, אבל תמיד המוזיקה וההופעות שמרו עלי. ההצלחה קרתה לי בדיוק בזמן שהייתי צריך. הייתי עסוק בעשייה והצלחה והקהל שמר עלי שפוי והמוזיקה השאירה אותי בקרקע. באולפן ההקלטות אתה מספר לכל המדינה דברים שלא יכולת להגיד לאף אחד. פרקתי הכל, שחררתי, דרך מוזיקה, דרך שירים, ודרך הקהל והאהבה שלו. כל אלה הרימו אותי".

-לצד השירים שסיפרו את הסיפור שלך, איך בחרתם את יתר השירים לאלבום?

"מבחינה אמנותית אני מקבל את החלטות עם ייעוץ של עוזי. הוא נותן לי לבחור, ואני מקפיד על טקסטים, שומר על איכות. פעם רק רציתי לשיר, לא הבאתי אמת ולא חידשתי כלום. היום אני מביא אמת. בחירת השירים שלי יוצרת חשיפה בטקסטים. הלחנים באווירה מזרחית, והשירה מזרחית לגמרי. העיבודים נעשו ממקום שונה, רוח התקופה, לאן שהמוזיקה הולכת, וזה משרת נהדר את המטרה ואת השירים. בנוסף, כבר התפתחתי מהמקום של היצירה. התחלתי עכשיו ליצור שירים לאלבום הבא שלי. אני מעורב בלא מעט שירים ביצירה, בכתיבה. לכם האלבום הבא יהיה הרבה יותר חשוף ואמיתי וכן, אני שואף ללכת למקום הזה בעיקר".

-ומוזיקלית?

"אני מושפע מגיוון מוזיקלי רחב. בבית שלי שמעו עופר לוי וביטלס ופול אנקה וכל מיני דברים. אני מושפע מהמגוון הזה. זה רחב. אני באוטו שומע דיסק טורקית, ודיסק רוק, ובלוז, הרבה דברים. היום אני יכול להגיד לך שמצאתי את עצמי מבחינה מוזיקלית. רציתי לשלב הארד-קור מזרחית עם רוק ורגאיי ולכן גם האלבום מגוון. שומעים את זה, תוצאה של החיפוש שלי. כל שיר מייצג תקופה שעברתי. גיבשתי זהות מוזיקלית והיום אני יודע איך אני רוצה להישמע. בארץ שילבו מזרחית-לייט עם רוק, ואני בא מהכיוון של הכבד, של ההארד-קור, וכשאני משלב אותו עם רוק יוצא משהו חדש. אני שמח שזה נוגע באנשים. גאה במה שאני עושה ושומע מאנשים שהם אוהבים. אני מקווה שיתחברו יותר ויהיה טוב".

-אתה שר באלבום מחרוזת שירי שרית חדד.

"זו מחרוזת שאני שר בהופעות, שירים שעושים שמח ומרימים את הקהל, וזו התכלית שלהם - מחרוזת חפלה שמחה. אני מאוד אוהב את שרית, היא ענקית בעיני ואני מושפע ממנה. כשהקלטתי באולפן גיליתי ששלושה שירים מתוך המחרוזת הם של אותו יוצר, דני שושן, והייתי בהלם מוחלט. כולם שירים שלו ובחרתי אותם מבלי לדעת שהוא יצר אותם. שני שירים מהמחרוזת הם בלשון זכר, ואת השאר חלקם אפשר לשנות, אבל את 'חמותי' למשל אי אפשר לשנות מנקבה לזכר".

-איך אתה מרגיש כזמר מבצע באלבום הזה?

"האמת, יש דברים שקצת חורה לי שלא הקלטתי מחדש. סיימתי את האלבום ב'מי אם לא אני', 'דמותך' ו'תגידי משהו', שיצאו ברמה שאני רוצה להביא גם באלבום הבא. ווקאלית אני חושב שאני מצליח להביא מה שהייתי צריך כאמן".

-במה אתה מתבלט מול זמרים אחרים בגילך, מתחרים?

"אני לא יותר טוב מאף אחד אחר. אבל בשונה מאחרים אני מעיז להביא אמת. אני משתדל שהטקסטים יהיו ברמה יותר גבוהה. היום אני בסוג של ייחודיות, כי היום נהייתה זילות של הטקסטים. אולי גם אני אעשה שיר קצבי מגניב וקורץ בדחקה, אין בזה דבר רע. אבל בשונה מאחרים החיבור אצלי בין רוק לארד קור זה מה שמבחינתי מפריד אותי מאחרים".

-מרגיש שאתה מספיק חזק כדי לפרוץ בגדול?

"יש לי את עוזי ששומר עלי שפוי. יש הרבה רגעים קשים. אני כל יום 'מבלה' שבע עד שמונה שעות בחדר חזרות לקראת המופע וזה לא דבר קל. הצוות מסביב מחזיק אותי, עוזר לי, שומר עלי. אני מאוד רעב להצלחה הזו. זה שהיא באה לאט גרם לי לבוא יותר בדרייב. אני מאוד נלהב, מקבל סקיצה חדשה, ורץ לאולפן באותו יום. אין זמן למעבד כי אני בהתלהבות שקשה לעצור. אני שמח שיש בי את זה. ימים יגידו אם אצליח להחזיק את זה שם. אין סיבה שלא".

#מאיראלפי #עוזיגורג #תמריהלומי #יםתיכוני #כתבה #ראיון #מוזיקהמזרחית #מזרחית #בארבי #הבארבי #בארביתלאביב #שריתחדד #דנישושן