בוגרים ועצובים: האלבום החדש של בלר
אלבום חדש של בלר הוא תמיד סיבה לשמחה וכשיש מאחוריו עוד ציפיה מטורפת של 12 שנים אז ההתרגשות עם הגעתו של Magic Whip, שיוצא ממש היום, גדולה במיוחד.
בלר תמיד נחשבה בשנות ה-90, אולי שלא בצדק, ללהקה הקלילה והפופית מבין ההרכבים המובילים של התקופה. אואזיס, היריבה המושבעת , וסוויד היו בעלות צליל רוקיסטי יותר ואפיל עמוק וכבד יותר מבלר אך גם ככזו בלר עדיין הנפיקה אלבומים משובחים אשר זכו להערכתם של מבקרי המוסיקה ואספה סביבה קהל מעריצים גדול גם מחוץ לבריטניה.

עטיפת האלבום Magic Whip של Blur.
העבודה על האלבום החדש התחילה בהונג קונג לאחר שחברי הלהקה מצאו את עצמם בכמה ימי חופשה מאונס בעקבות ביטול הופעה בפסטיבל מקומי. הם הסתגרו באולפן מקומי והקליטו התחלות של שירים שאחר כך גראהם קוקסון, גיטריסט הלהקה, המשיך לטפל בהם. כשהפלייבקים היו מוכנים, דיימון אלברן חזר להונג קונג במטרה לכתוב טקסטים באווירת המקום שבו הכל התחיל ומשם בעצם התגלגלו גם כל האותיות הסיניות לעטיפת האלבום.
Magic Whip נפתח באוירה קלילה שלא מלמדת על אופיו שברובו קודר ואפל כך שבעצם הוא ממשיך את הקו של שני האלבומים האחרונים שלהם:13 ו Think Tank ופחות מתכתב עם אלבומי הלהקה הראשונים והקלילים.
הקליפ של Lonesome Street:
Lonesome Street, השיר הפותח, יכול היה בקלות להכנס ל-The Great Escape אלבומם מ-1995 עם גיטרה אקוסטית עולצת ברקע וסיגנון בלרי טיפוסי, כאילו לא חלפו 20 שנה, אך ההמשך עם השיר New World Towers כאמור הרבה יותר מלנכולי עם שירה מונוטונית של אלברן. בכלל השירה של אלברן השתפרה מאוד לדעתי עם השנים. הוא פחות צועק ויותר שר, והגיטרה של גרהם קוקסון שמאד דומיננטית באלבום מתאזנת יפה עם כל הלופים והסאונדים החדשים שאלברן הביא ללהקה מקריירת הסולו שלו.
בלר כצפוי נשמעים בוגרים יותר, וזה לא בהכרח רע, ויתכן שהרפתקאת הסולו המוצלחת של אלברן והפחות מוצלחת של קוקסון הביאו לאלבום שלם, יפה, איטי ומעניין שהקו השקט והדיכאוני שולט בו לכל אורכו מלבד הבלחות עולזות פה ושם בשירים " I Broadcast" (שמזכיר בטיפה את "Parklife") ו- Ong" Ong".
האזינו ל- I Broadcast העולז:
לא תמצאו פה להיטים כמו "Parklife" או "Girls & Boys" מאלבומם השלישי והמצליח מכולם. בעצם בכל רצועות האלבום אין ולו להיט מובהק אחד. אם הייתי צריך לבחור שיר אחד מהאלבום שיעשה את זה זהו ללא ספק "Lonesome Street" שיצא כסינגל ואולי בכלל הלהיט יבוא דווקא מהבלדות ששם בולטת במיוחד "My Terracotta Heart" בלדה עצובה על היחסים בין אלברן לקוקסון.
עכשיו מעניין לחכות ולראות איך האלבום ישתלב בהופעות הפארקים עמוסות האנרגיה והלהיטים של בלר ואם זה יהיה בסופו של דבר אלבום פרידה מהלהקה או התחלה של פרק חדש.
רצועות מומלצות:
There Are Too Many of Us, My Terracotta Heart, Lonesome Street
האזינו ל- My Terracotta Heart העצוב: