ביקורת סינגלים חדשים: מאיה בוסקילה, דנה ברגר, ריקי גל, סי היימן ושלומית אהרון
דנה ברגר - "תראה אותך"
דנה ברגר נשואה לתאורן עדי שרון, מה שמסביר את הבלוז החדש שלה "הבלדה לזמרת ולתאורן", או בשם שכותב השיר, רותם כהן, העניק לו: "תראה אותך". כהן כתב את השיר לפני כמ שנים, כשהיה מעריץ אנונימי שמגיע להופעות של הבלונדינית.
השיר הזה לקוח מהאלבום האחרון של ברגר "מתנות של זמן", שהפיק יוסי פיין, שניסה לעשות ממנה אלישיה קיז מקומית, וגם כאן אפשר לשמוע איך החום של הבלוז עם הפסנתר הקטן, כלי המיתר וכלי הנשיפה עוטפים את ברגר ששרה יפה על הזוגיות של חיים שלה. ברגר כבר בשלב בקריירה שבו שירים כאלה הם מה שאפשר לצפות ממנה להוציא. היא אחת מזמרות הרוק שיודעות לשיר על זוגיות ורומנטיקה מבלי להישמע מעושות, וגם בשיר הזה היא נהדרת.
ריקי גל - "דקה לפני כותרת בעיתון"
ריקי גל עשתה קריירה מתחושת הסכנה. שירים כמו "מערבה מכאן", "מקום לדאגה" ו"תפלות הילדים" (השלושה הראשונים שעולים בראש) נגעו בפחדים, במיסתורין, בעצב. תחושת סכנה היא גם המוטיב הבולט ב"דקה לפני כותרת בעיתון" שגל כתב עם מאיר גולדברג.
יהודה פוליקר, מאסטרו של רוק מקומי, אחראי ללחן ולהפקה המוזיקלית וגם מנגן ברוב הכלים, כולל הגיטרות שכרגיל אומרות המון ללא מילים. פוליקר הוא אלוף בתחושות סכנה וביצירת דרמה מדודה. החיבור בינו לבין גל מייצר כאן שיר רוק טוב, שמתאים היטב למה שגל אוהבת, יודעת ורוצה להגיד במוזיקה שלה. שווה כמה האזנות רצופות.
מאיה בוסקילה - "מגדל" אי אפשר שלא להעריך את מאיה בוסקילה. בשנים האחרונות היא הוציאה כמה וכמה סינגלים שלא התגבשו לכלל אלבום, אבל שמרו את הקריירה שלה מעל המים וחלקם אף הפכו ללהיטים. היא עברה תהפוכות אישיות ושינויים בקריירה, והתמידה. "מגדל" הוא סינגל שני שלה ממה שהיא אומרת שעומד להיות אלבום חדש (אחרי "תקשיבי לי"). עם ניהול חדש וכוונות רציניות אין סיבה שזה לא יקרה הפעם.
"מגדל" הוא שיר טוב, ובוסקילה שרה אותו מצויין. היא נשמעת בו בוגרת מתמיד, אישה אמיתית ורצינית, שהקול שלה נוגע בך עמוק. המילים של אסף אטדגי, הלחן של מאור תיתון והעיבוד וההפקה של חן יעקובסון וגי בן חמו עושים לה טוב. אם הם גם אחראית להפקת השירה - אז בכלל מגיע להם שאפו. יופי של שיר.
שלומית אהרון - "ספרי לי רק דברים טובים" שלומית אהרון היא זמרת מדהימה עם אחד הקולות הגדולים שהיו בארץ. איכשהו, כשהיא שרה פופ, זה נשמע מעט מיושן. ב"ספרי לי רק דברים טובים", שעיבד והפיק פטריק סבג, ללחן של רמי קלינשטיין ומילים של אדמית הראל, היא נשמעת טוב, אבל התחושה היא אייטיז.
את הלחן של קלינשטיין אפשר לזהות כאן גם בלי שהקרדיט שלו יופיע. אהרון שרה כמו שהיא יודעת - איכותית ומדויקת, עוצמתית, נוגעת ברגש, אבל לא באמת מרגשת. זה כנראה המקום שיועד לה בפופ המקומי - להיות הזמרת המצויינת שעושה הכל טוב, אבל כשהיא שרה פופ (ולא קלאסי) זה נשאר על פני השטח ולא באמת חודר לעומק. הבחירה של השיר והמעטפת יושבים טוב מסביב ליכולת הביצוע הגבוהה שלה, אבל כבר מהתחלה זה נשמע שיר מפעם.
סי היימן והשאלטרים - "בא והולך"
אפשר להגיד על סי היממן מה שרוצים, אבל היא לא מוותרת. בחודשים האחרונים, עם יחסי ציבור טובים, היא שוב מופיעה ברחבי הארץ (היא אף פעם לא הפסיקה), ועכשיו מגיע גם שיר חדש, "בא והולך", שהיימן כתבה והלחינה, ועיבדו והפיקו מאור ויזל ואיתי זכרי מהרכב ליווי שלה, "השאלטרים".
לא, זה לא באמת שיר טוב. מעבר לזה שהרוקנ'רול של היימן נשמע מאוד מיושן (אייטיז ולא בצד החיובי) וקלישאתי, השיר עצמו לא מבריק. היימן היא זמרת סוחפת עם קול חזק, שיודעת להביא את הרגש והכוח והדרמה הנכונים והאמיתיים מבחינתה, ואני בטוח שהיא מאמינה בכל תו ותו, בכל זעקה ושבירת קצב, אבל כלפי חוץ זה נשמע כמו משהו שאף אחד בעולם כבר לא מייצר. כל עוד היימן מופיעה ושורדת סימן שיש מספיק קהל שאוהב אותה ואת המוזיקה שלה (כי בסוף האייטיז היא באמת היתה משהו מיוחד), אבל זה קצת כמו ללכת להופעה של "אייר סופליי" ולא להבין איך אלפיים איש מאוהבים במשהו שערכו האמנותי כבר לא מחזיק מים.